פסק-דין בתיק רע"א 4781/12

השופט י' דנציגר:

           האם מסמכים שמקורם בהליך בוררות, ואשר גילויים התבקש בהליך גילוי מסמכים על ידי צד שלישי שלא היה צד להליכי הבוררות, נהנים מחיסיון ולא ייחשפו לעיני הצד השלישי? זו השאלה שמעוררת בקשת רשות הערעור שלפנינו.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית ההליכים הקודמים

1.        מקור הבקשה דנן בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' אטדגי) בת"א 2350/07 מיום 23.5.2012, במסגרתה חויבו המבקשים והמשיב 2 (להלן יחד: הנתבעים) לגלות למשיב 1, בנק לאומי בישראל בע"מ (להלן: הבנק) מסמכים ספציפיים מתוך הליך בוררות שנערך בין המבקשים 4-2 (להלן: המבקשים) לבין המשיב 2 (להלן: המשיב).

2.        המבקשים הם אחיו של המשיב. ארבעת האחים נתבעו על ידי הבנק בתובענה כספית בסך של 3,500,000 ש"ח, בגין יתרת חוב שנרשמה על שמה של חברת י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ, היא המבקשת 1 (להלן: החברה). ביום 2.8.2011 פנה הבנק לבא כוח המבקשים דאז, בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים לרבות מסמכים הקשורים בהליך בוררות שהתנהל בין המבקשים לבין המשיב. בפנייתו דרש הבנק כי הנתבעים יגלו את כל כתבי בי הדין, התצהירים והפרוטוקולים מושא הבוררות וכן את פסק הבוררות עצמו. הנתבעים סברו כי אין עליהם לגלות את המסמכים הנ"ל, והבנק עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. במסגרת ישיבת קדם משפט שנערכה ביום 16.1.2012, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה ימציאו הנתבעים לידי הבנק מסמכים שונים, ובהם את כל החלקים הרלבנטיים בפסק הבוררות המתייחסים לחשבון הבנק מושא התובענה. בהחלטתו ציין בית המשפט כי לאחר המצאת פסק הבוררות יוכל הבנק, אם יחפוץ בכך, להגיש בקשה להמצאת מסמכים או ראיות הקשורים לחלקים שונים בפסק הבוררות. כן הורה בית המשפט כי הנתבעים ימציאו ללשכתו במעטפה חתומה את פסק הבוררות המלא. הנתבעים מילאו אחר החלטת בית המשפט והעבירו לבנק את המסמכים כמוסכם.

3.        בהמשך, ביום 4.4.2012, שב ועתר הבנק בבקשה להמצאת כתבי בי הדין והפרוטוקולים מהליך הבוררות, בתוספת בקשה לגילוי טיוטת פסק הבוררות. הנתבעים התנגדו לבקשה, בטענה כי המסמכים שאותם מבקש הבנק לחשוף נוגעים לכל הסכסוכים המשפחתיים והעסקיים שבין הצדדים ולא לסכסוך בקשר לחוב הנתבע בלבד. כן טענו הנתבעים כי הליכי הבוררות הינם מטבעם חסויים וכי כך גם קבע הבורר במפורש. עוד הוסיפו הנתבעים וטענו כי כשם שהליכים מקבילים המתנהלים לפני בית המשפט לענייני משפחה, מתנהלים ב"דלתיים סגורות" ועל כן חסויים - כך אין להורות על חשיפת המסמכים שמקורם בבוררות שניהלו הצדדים.

4.        בהחלטתו מיום 23.5.2012 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו של הבנק חרף התנגדותם של הנתבעים והורה להם לגלות את כל המסמכים המבוקשים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי הגנתם העיקרית (וכמעט היחידה) של המבקשים מפני התובענה שהגיש הבנק, היא הטענה שהחוב נוצר בשל עסקיו הפרטיים של המשיב. שאלה זו נדונה לפני הבורר כאשר כל צד שטח את טענותיו וראיותיו בעניין זה. משכך קבע בית המשפט, כי הטענות והראיות כאמור בוודאי רלבנטיות להגנתם בתביעה ומכאן חשיבות גילויים עבור הבנק התובע. בית המשפט דחה בהקשר זה את טענתם של הנתבעים בדבר קיומו של חיסיון, בציינו כי הנתבעים עצמם ביססו את טענת ההגנה מפני חבותם לבנק על הטענה שנתבררה בהליך הבוררות. כן קבע בית המשפט כי אין כל מניעה שהנתבעים יימנעו מגילוי מסמכים שאינם נוגעים לסכסוך מושא התובענה שהגיש הבנק, וכי בכך תימנע חשיפת יתר הסכסוכים המשפחתיים והעסקיים. באשר לצורך בחשיפת טיוטת פסק הבוררות, הפנה בית המשפט לסעיף 3 לפסק הבוררות, בו קבע הבורר כך:

"טיוטה זו הינה תוצר של עבודה ממושכת וכללה פירוט נרחב והנמקה לכל אורכה, תוך שקיפות מלאה בכל הנוגע לנתונים, לשיקולים, למסקנות ולהחלטה שניתנה בה. בהתאם לבקשתם אפשרתי לכל אחד מהאחים להתייחס לטיוטת החלטת הבוררות ואף להגיב על התייחסותם של יתר האחים בהליך שארך כארבעה חודשים".

מכאן קבע בית המשפט המחוזי, כי לנוכח הכתוב, ברורה דרישתו של הבנק לגילוי החלקים הרלבנטיים בטיוטת פסק הבוררות לחוב מושא הסכסוך.

אשר על כן, הורה בית המשפט המחוזי לנתבעים להמציא לבא כוח הבנק את כל המסמכים המבוקשים, בהדגישו כי ניתן למחוק מהמסמכים את החלקים אשר אינם רלבנטיים למחלוקת מושא התביעה.

תמצית נימוקי הבקשה

5.       המבקשים לא השלימו עם החלטתו של בית המשפט קמא, והגישו את בקשת רשות הערעור דנן. לעמדתם, ההחלטה המחייבת אותם לחשוף את המסמכים שהופקו במסגרת הליכי בוררות חסויים (כלשונם), ובכלל זה טיוטה של פסק בוררות, פוגעת בזכויותיהם פגיעה שאינה ראויה. באשר לטיוטת פסק הבוררות, נטען כי אין למסמך כל רלבנטיות לסכסוך המתברר לפני בית המשפט קמא. טענת המבקשים היא כי הבנק מבקש לחשוף את המסמכים מושא המחלוקת בניסיון לאמת את טענותיהם של הנתבעים, וכי בנסיבות אלה אין לאפשר לו לעשות כן שעה שפסק הבוררות עצמו נמסר לידי בית המשפט וחלקיו הרלבנטיים נמסרו לבנק. בהקשר זה נטען על ידי המבקשים כי הגילוי המבוקש על ידי הבנק אינו אלא "מסע דיג" האסור על הדין. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לטענתם בדבר החיסיון שיש להחיל על מסמכים שהופקו במסגרת הליך בוררות שנוהל במקום התדיינות ב"דלתיים סגורות" לפני בית המשפט לענייני משפחה. עיקר טענתם של המבקשים היא כי הפגיעה באינטרס שלהם לפרטיות ולחיסיון שקם להם בקשר להליכי הבוררות, שהם על פי מהותם וטבעם חסויים, גובר על כל אינטרס "בלתי משמעותי" של הבנק לדלות מבין מסמכי המבקשים מסמך שיאפשר לו להתמודד עם טענות המבקשים בתביעה שהגיש. בהקשר זה מציינים המבקשים כי הבורר עצמו קבע כי מסמכי הבוררות הם חסויים, וכי היה על בית המשפט להעניק לכך משקל בהחלטתו. כמו כן טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט כאשר לא ייחס משקל לכך שהחשיפה המבוקשת היא של מסמכים הקשורים למבקשים הנתבעים - שנגררו בעל כורחם להליך, זאת להבדיל מחשיפת מסמכיהם של תובעים שלקחו בחשבון את "מחיר" החשיפה.

ההליכים לפני בית משפט זה

6.       ביום 20.6.2012 הורה בית משפט זה (השופט ח' מלצר) כי ההחלטה מושא הבקשה תעוכב באופן ארעי עד למתן החלטה אחרת, ובלבד שהמבקשים יפקידו במזכירות בית המשפט התחייבות לפיצוי מי שאליו מופנה הצו שתובטח באמצעות הפקדה או ערבות בסך של 20,000 ש"ח.

7.       בהחלטתי מיום 23.9.2012 הוריתי על קבלת תשובתם של המשיבים לבקשה.

תשובת הבנק

8.       בראש ובראשונה טוען הבנק כי הלכה היא שניהול המשפט ודרכי הדיון מסורה לערכאה הדיונית וכי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים מסוג זה. לגופו של עניין סבור הבנק כי המסמכים המבוקשים על ידיו רלבנטיים לבירור הסכסוך בין הצדדים, בשים לב לנקודת המוצא בעניינים כגון דא שהיא גילוי מרבי של מידע הרלבנטי למחלוקת. לעמדת הבנק, שעה שאין מחלוקת כי נושא חשבון הבנק מושא התביעה נדון במסגרת הליכי הבוררות, אין לומר עוד כי המסמכים אינם רלבנטיים לסכסוך דנן. הבנק מטעים כי ברי שהטענות שהעלו הצדדים לפני הבורר הינן חשובות ומהותיות לבירור התביעה הנוכחית. בהקשר זה מדגיש הבנק כי פסק הבורר אינו מנומק אלא כולל את "השורה התחתונה" בלבד. מכאן החשיבות, כך לפי הבנק, שבחשיפת כתבי בי הדין. באשר לצורך בחשיפת טיוטת פסק הבוררות, נטען כי סעיף 3 לפסק הבוררות מפנה לנימוקים המופיעים בטיוטה האמורה. הבנק מסכם נקודה זו ומדגיש כי נטיית הפסיקה היא לפרש את דרישת הרלבנטיות של מסמך לצורך גילויו באופן מרחיב, כאשר חובת הגילוי אף מתפרסת על מסמכים אשר תועלתם להליך המשפטי היא עקיפה בלבד.

          באשר לטענת החיסיון, טוען הבנק כי מכיוון שהחלטת בית המשפט המחוזי קובעת כי על המבקשים לחשוף לפני הבנק רק את העמודים הרלבנטיים לחשבון הבנק מושא התביעה - כלל לא ייפגע החיסיון הנטען, ככל שקיים חיסיון בנסיבות המקרה. בהקשר זה מדגיש הבנק כי גם אם קיים חיסיון, הרי שככל חיסיון הוא יחסי. באשר לטענה כי הליכי הבוררות חסויים כפי שהיו חסויים אם היה הסכסוך בין האחים מתברר לפני בית המשפט לענייני משפחה, טוען הבנק כי על פי סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), בסמכותו של בית משפט לענייני משפחה להורות כי הדיון כולו או מקצתו ידון בפומבי, וברי כי סמכות זו מסורה לבית המשפט קמא שדן בהליכי הבוררות. בהקשר זה מטעים הבנק כי עסקינן בסכסוך עסקי בין בני משפחה, זאת להבדיל מסכסוך הנוגע לעניינים משפחתיים אינטימיים. יתר על כן, נטען כי מרגע שהמבקשים מסרו לבנק את החלקים הרלבנטיים מפסק הבוררות - הם מנועים עתה מלטעון כי המסמכים שהוגשו בהליך הבוררות הינם חסויים. כמו כן נטען, כי המבקשים אף צירפו לבקשות שהגישו לבית המשפט קמא את בקשת רשות הערעור שהגישו נגד פסק הדין שאישר את פסק הבוררות - ובכך ויתרו על טענת החיסיון. בהקשר זה מבהיר הבנק כי ממילא הדיון בבקשת רשות הערעור יתנהל בפומבי לפני בית המשפט המחוזי.

תשובת המשיב